חיפוש

יומן מתנדב - אוגוסט 2014

עופרת יצוקה, המלחמה בעיצומה ואני מחליט לנסוע לקראת שבת לשטח כדי להיות בעניינים. מגיע יחד עם החיילים שלי לעיר נתיבות ומתחילים לעבור בין המקלטים. בעת הפעילות שלנו, אנחנו מגלים מקלט ובו משפחות וילדים. מרבית הילדים משחקים בחוץ ולעומת זאת כל האימהות מכונסות בעצמן עם פנים קודרות. בדיעבד, מתברר לנו שהאימהות כולן הנן חד הוריות, ללא אף גבר שיתמוך בהן במצב הקשה של מלחמה וחוסר אונים.


אני מרגיש את החרדה חותכת באוויר. כל רעש או ציוץ קטן מיד מקפיץ אותן. החיילים שלי ואני מאזינים לשיחות החולין של הנשים שכל כולן עוסקות בכל דבר קטן, אפילו חסר משמעות, רק כדי להעביר את המחשבות השליליות והפחד שאוחז בהן ברגעים אלו.


אני והחיילים מחליטים להתיישב עמן, זאת מתוך הבנה שהעזרה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להעניק להן, היא פשוט לשבת ולהיות "אוזן קשבת" למצוקותיהן. במהלך השיחה עולים נושאים רבים על הפרק ובין היתר, אנחנו מקבלים תשואות על עצם ההתנדבות שלנו. האימהות רואות את החולצות שאנחנו לובשים "לב-אחד", ומיד מבינות שאנחנו כאן בשביליהן. אחת האימהות זורקת לחלל האוויר טענה מהולה בעצב "חבל שהעירייה לא יכלה להתמודד את המלחמה הזו" ומוסיפה בשמחה, "מזל שיש אנשים כמוכם שיודעים לבוא ולתמוך ברגעים הכי קשים גם בילדים הקטנים".


במבט לאחור, אני יכול לומר שהרגשתי כי ההתמודדות העיקרית הייתה 'לקרוא אותן' מבין השורות ובאמת להבין מה עובר עליהן במצבי הלחץ הללו. אפשר לתמצת זאת במשפט הבא: "רציפות תפקודית זה בסופו של דבר, היכולת להוציא את הקיטור, בשביל להכניס אנרגיות חדשות ורעננות שיאפשרו את הספיגה של האירועים הלא פשוטים.."


במרבית הפעמים בתקופה הלא פשוטה הזו, הגעתי לביקורים תכופים עם החיילים היקרים והיה לי חשוב שהחיילים שלי, יבינו את הצורך שבעשייה שלהם – גם בפן האזרחי, החיים שאחרי תקופת השירות הצבאי. כל אחד ששירת בצבא, יכול לומר שהזמן עושה את שלו והשחיקה חוגגת. מבחינתי, חשוב לי שהחיילים יבינו את הצד ההתנדבותי שרק עושה טוב לנשמה לעזור לאחר.


בראשית הארגון, כאשר הארגון היה חתרני ולא כל כך שם לעצמו גבולות, היינו מבצעים תהלוכות בעיר שדרות. פשוטו כמשמעו, הולכים עם זמבורות ותופים, צבעים, לפידים, מוזיקה ובעיקר שמחת חיים רק כדי לייצר הרגשה של מורל גבוה באוויר. אני יכול לכנות את זה במשפט מעט פרדוקסלי אבל עם הרבה משמעות "טרור של שמחת חיים". אנחנו, יחד עם תושבי שדרות, מראים שלא מפחדים מכל אזעקה של 'צבע אדום'. נכון, כדי לנצח את המאבק הבלתי נפסק הזה, צריכים להיות קצת מטורפים. "יש שמביטים בהם ורואים להם בעיניים זיק של טירוף.. ויש שיקראו לזה, זיק של קדושה.." (מתוך עפיפונים).


זכור לי במיוחד סיפור התהלוכות שערכנו בשדרות, מהסיבה שבמהלך התהלוכה, הופעלה אזעקה פעמיים. כמובן שפעלנו לפי הנחיות התדריך בעת שמיעת אזעקה. למרות כל זאת לא נכנעו וכאשר יכולנו, חזרנו לבצע את התהלוכה תוך ידיעה ש"עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה..".


מקרה נוסף שאירע לנו, בתוקפת מבצע 'עמוד ענן' שבסופו של דבר נגמר די מהר. כשיצאנו למבצע, התקשרתי לבחורה בשם אתי שעובדת בלשכת הרווחה בעיר באר שבע והודעתי לה, שאני מתכוון להגיע יחד עם חניכים מתנדבים כדי לעזור. המצב בשטח היה פשוט בלתי נתפס, אנחנו מגיעים ומעלנו שורקים הטילים מעזה ומנגד טילי כיפת ברזל. הרגשנו בסרט. אתי מהרווחה, מקבלת אותנו בזרועות פתוחות, אבל מנגד, לא בדיוק יודעת מה לעשות אתנו. האינסטינקט הראשוני שלה זה לחבק אותנו. משהו כל כך פשוט, וכל כך מחמם את הלב. חולפים יומיים ואתי סוף כל סוף מבינה, שיש לה כאן כוח עזרה רציני שיכול לייעל את העבודה בצורה משמעותית.


כשאני חושב על זה במבט לאחור, אני מבין אותה. היא פוגשת בחור צעיר, בן 27, שהגיע ומוכן להקריב מתוכו בהתנדבות מלאה רק כדי לתת ולתמוך. העובדה הזו השאירה אותה המומה. למה שמישהו יגיע בשעה שיורים טילים לכל עבר, יעזוב את המשפחה, את העבודה והלימודים ויתייצב מרצונו החופשי? זה לא היה לה מובן מאליו.


לא עבר זמן רב, והחלטתי לפתוח "חדר מלחמה", במועצה אזורית שפיר שעל יד קריית מלאכי. להחלטה הגעתי עם ביטחון גדול הרבה יותר, זאת תוך ידיעה מה אני ומתנדבים נוספים, מתכוונים לעשות ולפעול באופן מדויק. פתחתי את החמ"ל במועצה ותוך שעתיים של סריקת השטח והיכרות עם המועצה וצרכי התושבים, הבינו שם שאנחנו מסוגלים לקבל את האצלת סמכויות המועצה ולהיעזר בנו באופן מוחלט. לא התפלאתי כשבכירי המועצה התנדבו גם הם, להשאיל לנו את משרדיהם לצורך הפעילות, כדי לנהל את העניינים בצורה הטובה ביותר. בשביל המועצה, זה היה מעין רוח נושבת וצעירה שמגיעה ונותנת נקודת מבט 'מחוץ לקופסא' לאוכלוסייה המפוחדת.


במבט קדימה, אני רואה את תפקיד ארגון "לב-אחד" ככזה שיכול 'לעזור לעם ישראל לעזור לעצמו'. לצאת מהמקום החסר אונים, לקחת אחריות ולהתעורר. למעשה, לגרום לחזית של העורף להבין שיש לה תפקיד משמעותי בהכרעה המלחמתית. מעין משפט כזה שאומר, "אמריקה אל תפחדי - עם ישראל מאחורייך.."


#community #team

0 צפיות

02-6762044

©2020 by לב אחד. Proudly created with Wix.com