חיפוש

מלאכים בחולצות לבנות - עינת קאפח

מאז תחילת מבצע 'צוק איתן', הילדים בדרום מחפשים את "אלה עם החולצות הלבנות", אותם מתנדבים שמשרים רוגע, שמחה וצניעות בלי אמצעים רבים רק עם אהבה.

"אנחנו מחלקים טאבלטים והם מצליחים באמצעים פשוטים לחולל שינוי", אמר ראש עיריית קריית מלאכי, אלי זוהר, לתורם שחילק טאבלט למשפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. זוהר התייחס בדבריו למתנדבים של עמותת 'לב אחד' אשר מאז תחילת הלחימה בעזה מתגייסים לסייע במאות מוקדים בעורף ועוזרים לשמור עליו חזק למרות האזעקות וחוסר הוודאות. בהמשך הסיור פגשו זוהר והתורם הנדיב קבוצת מתנדבים נוספת, בחולצות הלבנות שכבר הפכו לסימן ההיכר שלהם, משחקת עם ילד אחר אינו יכול לצאת מביתו. "הם בכל מקום עד שאתה יורד לשטח" אומר זוהר,  


'לב אחד' הוא ארגון המתנדבים הגדול בארץ. הוא הוקם בשנת 2006 ומייצר תשתית ארצית של אזרחים הפועלים בשעת חירום. מאז יצא לדרך מבצע 'צוק איתן', נפתח מוקד מרכזי בירושלים שמפקח על 11 חמ"לים בדרום, ביניהם ברהט. קרוב ל-4,500 מתנדבים מכל הארץ הגיעו לישובי הדרום, למלא אחר כל משימה בשיתוף מלא עם הרשויות המקומיות. תושבי הדרום, ילדים ומבוגרים כאחד כבר מכירים  את "אלה עם החולצות הלבנות".


בכל הזדמנות מדגישים ראשי צה"ל כי חלק גדול מההצלחה במשימה שלפניו, מקורו בחוסן של העורף שהוכנס בכל כורחו אל שדה הקרב. מדינת ישראל אינה יכולה לדאוג לכל קשיש בדרום בזמן אזעקה, או לכל מקלט, ואת הואקום הזה ממלאים המתנדבים.

עוד בימי מבצע 'עמוד ענן' כשקריית מלאכי ספגה אבידות, נתקלו הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בקושי. ילדיהם המפוחדים ששגרתם נפגעה, הסתגרו ולא שיתפו פעולה. אסתי, אחראית הרווחה בעירייה, לא הסכימה לשלוח מתנדבים לבתים הללו, היא חששה שכל מי שאינו איש מקצוע לא ידע להתמודד עם המשפחות.


אבל אז הגיעו מתנדבי 'לב אחד'. הם לא שאלו שאלות, נכנסו לבתים ולא עזבו את הילדים עד שהצליחו להרקיד אותם ולגרום להם לשחק עימם. אסתי לא הבינה מנין צצו המלאכים האלו "בחולצות הלבנות" והארגון רכש את אמונם, מאז הם עובדים בשיתוף פעולה מלא. כך למשל בימים האחרונים הם הקימו את סיירת "לב אחד" -  קבוצת מתנדבים שמסתובבת בלילות ויוצרת קשר עם בני נוער שמסתובבים בפארקים חסרי מעש, לאחר שישבו כל היום בבתים ובמקלטים. המתנדבים משוחחים איתם, יוצרים קשר ומזמינים אותם להצטרף להתנדבות.


לא פשוט, אבל המתנדבים לא מוותרים: כך למשל, אחד הנערים לא רצה לשתף פעולה אבל המתנדב התעקש. הנער, שישב איתו על כוס קפה אמר "יאללה מחר אני בא להתנדב" ולהפתעת כולם, הוא אכן הגיע למחרת למח"ל והצטרף לפעילות. כן, וגם לבש את "החולצה הלבנה".

מבוגרים בני ששים, צעירים בני 15, דתיים, חילונים, חרדים, יהודים ובדואים – כל אחד מוצא את המשימה שמתאימה לו – מורות בחופשה, מג"ד במילואים, והשכנים מהבניין ממול.

רויטל ומירית, שתי חיילות, היו בדרך לחופשת שבת אבל החליטו לרדת דרומה ולהתנדב. בבית אליו הגיעו הן מצאו אם חרדה ואת בנה ישראל, בן השבע, צמוד למחשב. לקח להן זמן, אך לבסוף הצליחו לשכנע אותו להתנתק מהמסך ולשבת איתן.  כשירדו יחד למטה לשחק, הדבר הראשון שישראל עשה הוא להראות להן את המקלט, שידעו לאן לברוח. החיילות נכנסו ונדהמו למראה עיניהן. "המקלט היה חשוך, בלי אור, מוזנח והיו בו מים מלוכלכים", סיפרה רויטל. "את רואה את המציאות פה, והמקלט זה היכן שהם צריכים להרגיש ביטחון. החברים שלי שהשתחררו, רוצים לנסוע לאפריקה או להודו כדי לעזור לילדים שם, אבל כאן יש המון עבודה. צריך לעטוף את הילדים האלו בהרבה אהבה". החיילות מוסיפות שבבסיס בו הן משרתות שוררת אווירה מתוחה, אך מאז שהגיעו לדרום התחושה שלהן השתנתה. "צריך להעצים את הטוב הזה ולהרבות את האור", אומרת רויטל. השתים חזרו השבוע לצבא, אך הן מתכננות לחזור בעוד שבועיים, ברגילה שלהן. הן יגיעו לבניין של ישראל מלוות בחשמלאי, מברשות וצבע - ויחד עם ילדי השכונה הן יצבעו ויהפכו את השהות במקלט לנעימה עד כמה שאפשר.


גם את אורי פרידלנדר, הרכז האנרגטי של "לב אחד" בבאר שבע, אף אחד לא יעצור, לא הטילים של החמאס ולא המוגבלות ברגליו.  כשהוא ישוב על כסא הגלגלים שלו, הוא מפעיל את עשרות המתנדבים שמגיעים לחמ"ל כשלכולם רצון אחד משותף: לעזור.

אורי, במקור מחיפה, בן 26 בסך הכל, נפצע במהלך שנת שירות שעשה בחברה להגנת הטבע בבית ספר שדה הר הנגב ומאז הוא בכיסא גלגלים. הפציעה לא מנעה ממנו להמשיך ולתרום לחברה והוא התנדב לצבא בתפקיד מש"ק מודיעין בשייטת ואחר כך שימש כקצין מודיעין בחיל הים. כיום הוא סטודנט למחשבת ישראל והיסטוריה, מתגורר באר שבע, מתנדב בארגון "פעמונים".  את חלק מהמתנדבים שולח אורי לסייע לאנשים בעלי פיגור קל המתגוררים לבד כדי שיעזרו להם לעבור את היום העמוס באזעקות. אחרים מפעילים קייטנות לילדים,במרחבים המוגנים ומאפשרים להוריהם – חלקם עובדים בתפקידים חיוניים – להמשיך ככל האפשר בשגרה. 

"יש לנו מתנדבים שנמצאים שעות ארוכות במקלט לנשים מוכות", מספר אורי. "הם עושים עבודה מדהימה. במהלך האזעקות הם הרגיעו את הילדים, שממילא אינם בסביבתם הרגילה, שוחחו איתם ושימחו אותם".



0 צפיות

02-6762044

©2020 by לב אחד. Proudly created with Wix.com